עוזי חיטמן נולד בגבעת שמואל לאברהם וחנה חיטמן, ניצולי השואה, ניצולי מחנה ברגן בלזן, ואח צעיר לחיים. ב-1958 בגיל 6 עבר עם הוריו לשכונת החרוזים ברמת גן.

אברהם, אביו של עוזי, היה דתי ואף שימש כחזן בבית הכנסת בו התפלל ברמת גן ואילו חנה אימו הייתה חילונית. חיטמן גדל בבית דתי-מסורתי שראה בפלורליזם ערך חשוב, אך כילד למד בבתי ספר חילוניים והיה חבר בשבט הצופים ”ירקון״. בבגרותו בחר עוזי באורח חיים חילוני אך עם זיקה רבה ואהבה כנה למסורת היהודית.

סגנונו המוזיקלי של חיטמן התעצב גם הוא בזכות הפלורליזם שספג בבית הוריו. בילדותו שמע בקביעות את לחני התפילות בבית הכנסת וקטעי וחזנות, לצד תקליטי פופ ורוק של להקות וזמרים בינלאומיים דוגמת הביטלס, הרולינג סטונז ואלביס פרסלי מהם הושפע רבות. ב-1963 כאשר היה בן 11 החל עוזי לנגן בגיטרה אותה קיבל במתנה מהוריו.

שירותו הצבאי ושיריו הראשונים

בשנת 1970 התגייס חיטמן לקורס טיס אך הודח מהקורס לאחר כשנה, לאחר מכן הצטרף לצוות הווי חטיבת הצנחנים ועבר אל להקת פיקוד המרכז. בין השנים 1971–1973 הלחין וכתב את שיריו הראשונים אשר הושרו בעיקרם על ידי הלהקה הצבאית, למעט שני הבולטים שבהם: השיר "ניגונה של השכונה" שנכתב והולחן בעת שירותו בצנחנים והשיר "מי ידע שכך יהיה", שנכתב ביום שחרורו מהשירות הסדיר ובוצע על ידו ועל ידי בועז שרעבי חודשים ספורים מאוחר יותר, כאשר השניים גויסו למלחמת יום הכיפורים כצוות הווי במילואים. שרעבי הקליט את השיר לאחר המלחמה במילים שהיו שונות מהמקור. שיר זה נחשב לאחד המזוהים עם המלחמה, ותרם רבות לפרסומו של חיטמן ככותב וכמלחין.

שנות השבעים

לאחר שחרורו השתתף חיטמן במופעי בידור שונים (כמו ערב שירי תיאודורקיס, בשנת 1974), כתב וביצע פרסומות והחל לכתוב שירים לאמנים שונים. המיזם האזרחי הראשון שחיטמן השתתף בו היה להקת הפופולים (חיטמן, יהודה תמיר, איזי גדאל, שמוליק קובלסקי וקובי קלמנוביץ'). הלהקה הוציאה תקליט אחד, שהכיל שירים פרי עטו של חיטמן.

מאמצע שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים, היה חיטמן מהאמנים היחידים ששיתפו פעולה עם זמרים המוכרים והמושמעים באותה תקופה כמו אבי טולדנו ("מה חשוב היום"), עוזי פוקס ("אבי") ודודו זכאי (שיר הילדים "למה הגדולים לא לומדים מהקטנים"), וגם עם שורה של זמרים ים תיכוניים בתקופה בה הרדיו לא נטה להשמיע את הזמר המזרחי, כמו זוהר ארגוב ("מרלן", "כמו שיכור“, ״עד מתי אלוהיי״), חיים משה (”תודה“, ״על סף דלתך״), מרגלית צנעני ("כמו שאתה יודע"), איציק קלה ("אני העבד") ורבים נוספים.
שיתוף פעולה בולט במיוחד, אשר נמשך עד מותו, היה בין עוזי לבין שימי תבורי – לו כתב עוזי מספר להיטים כגון "עוד סיפור אחד של אהבה", "לילה בלי כוכב״ ו-״אלירן שלי״. חיטמן כתב לתבורי שני תקליטים שלמים בשנים 1976 ו-1977 ונלחם על השמעתו של תבורי ברדיו.

לפסטיבל הזמר החסידי ב-1976 עוזי הלחין וביצע יחד עם עודד בן חור את "אדון עולם“. עוזי האמין שלכל אמן, פורה ככל שיהיה, יש את היצירה ״האחת״ שלו – עוזי האמין כי ״אדון עולם״ הינה היצירה האחת שלו וזאת לאור הקירבה שלו מסורת היהודית וכי השיר, בלחנו של עוזי, הושר במיטב בתי הכנסת ברחבי העולם.
את השיר "נולדתי לשלום" כתב לרגל הולדת בנו הבכור עידו בשנת 1978 בתקופה המסעירה של מהלכי השלום עם מצרים ב-1977. השיר בוצע במקור על ידי להקת סקסטה.

שנות השמונים, התשעים והאלפיים

כיוצר לילדים

במקביל ליצירות למבוגרים חיטמן היה מזוהה גם כזמר ויוצר לילדים. הוא כתב והלחין שירי ילדים רבים, בעיקר לתחרויות פסטיבל שירי הילדים והפסטיגל, כמו "רציתי שתדע", "שירי ילדות", "אדוני ראש העיר" ו"ארץ הצבר". זיהויו של חיטמן עם קהל הילדים בלט גם בהופעותיו בפניהם ובתוכניות הטלוויזיה שהגיש.

בתחילת שנות השמונים הוא נמנה עם מגישי תוכנית הילדים "פרפר נחמד" ובהמשך אותו עשור היה חבר בשלישיית "כמו צועני" עם יגאל בשן ויונתן מילר. הם זכו להצלחה גדולה עם השירים שכתב חיטמן, "כמו צועני" (שיר שהגיע למקום השני בקדם האירוויזיון של 1985) ו"אנחנו נשארים בארץ" (שנכתב בעקבות ההפסד באותו הקדם ליזהר כהן עם "עולה עולה"). השלושה גם הוציאו אלבומים והופיעו בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית לילדים "הופה היי". בשנים 1993–1998 הגיש חיטמן בערוץ 2 את התוכנית "חלום עליכם" ובה הגשים חלומות של ילדים. בשנות ה-90 הוא השתתף בקלטות הווידאו לילדים "שירים קטנים" ו"ילדיש".

בנובמבר 2004 יצא לאור ספרו "שתיים פרות ואחד סוסים" שהוא אוסף של שיבושי לשון של ילדים אותם ליקט חיטמן.

כיוצר למבוגרים

החל משנות השמונים הוציא חיטמן אלבומים למבוגרים כזמר סולן והוסיף לתרום משיריו לאומנים אחרים.

ב-1980 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו למבוגרים – "ליצן חצר", בו התפרסמו שיר הנושא שעסק בדחייה חברתית וכן "אני יודע שאת יודעת". עוד באותה שנה ניהול מוזיקלית, עיבד וניגן באלבומו השני של בני אלבז "אהבה ראשונה".

ב-1985 כתב 3 שירים לאלבומו של חיים משה "להיות זמר", בו בלט במיוחד שיר הנושא.

ב-1986 כתב את כל הגרסאות בעברית ללחנים יווניים לאלבומו של חיים משה "תודה". עוד באותה שנה כתב את השיר "אחת ויחידה" לאלבומו השני של ישי לוי "הינה בא היום" ללחן יווני.

ב-1989 הוציא את אלבום הסולו השני למבוגרים – "אורח" (1989), בו בלט השיר "בארץ הזאת", שמחה כנגד הטוענים למונופול על הקביעה כיצד המדינה צריכה להתנהל. חיטמן כתב הלחין עיבד והפיק מוזיקלית את כל שירי האלבום (למעט השיר "לילה זר", שעובד על ידי עדי רנרט). בהקלטות האלבום השתתפו שמוליק בודגוב בגיטרה, איקי לוי בתופים ומיכה מיכאלי בבס.

בשנת 1991 כתב והלחין עוזי את השיר ״כאן״ המבטא רגשות אהבה לארץ. באירוויזיון שנערך ברומא באותה שנה, ביצעו את השיר אורנה ומשה דץ והגיעו למקופ השלישי בתחרות.

ב-1993 הוציא את אלבום הסולו השלישי – "מתוך תּוֹכִי", בו בלט השיר "אהבה זה כל הסיפור". בהקלטות האלבום השתתפו בין היתר, רועי זוארץ בפסנתר, קלידים ואקורדיון, שמוליק בודגוב בגיטרות, מאיר ישראל בתופים וכלי הקשה, מיכה מיכאלי בבס, ושרון חזיז בקולות. השירים באלבומים אלו לא זכו להצלחה כמו השירים שכתב והלחין לזמרים אחרים.

חיטמן כתב והלחין שניים משירי האליפות של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה: "ירוק בעיניים" (1994) ששר חיים משה ו"הינה היא עולה" (2001), ששר חיטמן עם שחקני הקבוצה.

לאלבומו של אריק איינשטיין – "לאן פרחו הפרפרים" שיצא ב-1997 כתב והלחין את "עכשיו התור לאהבה“, שיר אשר זכה לפופולריות רבה לאור שיתוף הפעולה של שני המוסיקאים.

לאלבומו של חיים משה – "התמונות שבאלבום" שיצא ב-1998 כתב את מילות השיר "אהבנו" ללחן יווני.

אחד מלהיטיו הגדולים ביותר היה "לכל אחד יש" שכתב לשלומי שבת ולליאור נרקיס. השיר זכה לתואר שיר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תש"ס (2000), הושמע פעמים רבות בתחנות הרדיו והטלוויזיה, והפך ללהיט ענק. עוד שיר שאת מילותיו כתב חיטמן עבור שלומי שבת הוא "הרי את מקודשת", לזכר הזוג מוטי בוטיל וויקי כהן שנהרג באסון אולמי ורסאי בירושלים ב-2001.

בשנת 2001 כתב והלחין את "עד נשימתי האחרונה" שביטא רגשות אהבה למדינה, שיר הנושא לאלבומו של חיים משה.

בנוסף, הוציא באותה שנה אלבום משירי מירון ח. איזקסון בשם "שני מקומות" בו שילב ז'אנרים שונים. בשנת 2003 החל להגיש את תוכנית הטלוויזיה "אדם ומלואו" בערוץ 33, שלא הספיק להשלימה.

 

שיתוף פעולה עם זהר ארגוב

בשנת 1984 החל עוזי חיטמן לכתוב שירים לאלבומו של זהר ארגוב "כך עוברים חיי" ביניהם שיר הנושא. עוד הוא כתב באלבום את "מרלן" ללחן ספרדי, "עד מתי אלוהיי" ללחן טורקי ו"כמו שיכור" ללחן יווני שזכו להצלחה רבה. לאחר שחזר ארגוב מסיבוב הופעות באמריקה שנה קודם ליציאת האלבום (ינואר 1983), התראיין ארגוב בתוכנית האירוח של הערוץ הראשון "שעה טובה" ביום שישי בערב אצל המנחה דניאל פאר. דניאל אז אמר לו שזמרים שיצאו לסיבוב הופעות באמריקה החליטו ששם טוב להם. בתגובה זהר ענה לו: "איך שנחת המטוס בניו יורק וירדתי ממנו, הרגשתי פה לא שלי. אני חושב שבשבילי ישראל זו אמריקה". חיטמן שצפה בתוכנית זו, לקח השראה וכתב והלחין את השיר "אמריקה שלי" שנכס לאלבום שנה לאחר מכן. בשנת 1985 לאלבום "ים של דמעות" כתב את השירים "בלילה" ו"בואי הלנה" ללחנים יווניים. בשנת 1986 לאלבומו "להיות אדם" של זהר, כתב והלחין חיטמן את השיר "אל תשגעי אותי" ועוד כתב את השיר "כשאת לידי" ללחן יווני.
לצד שיתופי הפעולה המוזכרים לעיל, שיתף עוזי פעולה עם זמרים ויוצרים נוספים במגוון פרויקטים כגון יהורם גאון, להקת הדג נחש, ריטה, שרית חדד, יהונתן גפן, ציפי שביט, חני נחמיאס, חנן יובל, גליקריה ועוד.

מותו

עוזי נפטר ב-17 באוקטובר 2004 (ב' בחשוון תשס"ה) כתוצאה מהתקף לב פתאומי, בגיל 52.
בשנה האחרונה לחייו עבד על אלבום חדש, "עכשיו התור לאהבה", ששיר הנושא שלו יצא לרדיו ביום פטירתו. התקליט הושלם לאחר מותו. עוזי הותיר אחריו אישה, איה, לה נישא בשנת 1976, ושלושה בנים – עידו עודד ויואב.

לזכרו של עוזי נוסדו בישראל רחובות, בתי ספר וגני משחקים רבים אשר מנציחים את היותו אחד מגיבורי התרבות הנצחיים של מדינת ישראל והעם היהודי.

חיוכו, שלוותו, טוב ליבו ואדיבותו של עוזי הם העקרונות אשר הנחו אותו לכל אורך חייו, והם אלה, לצד שיריו, אשר ייזכרו לעולמים כחלק מדמותו המיוחדת של עוזי.

משפט אשר נחרט על קיברו של עוזי ולקוח משירו ״מתוך תוכי״, מתמצת את אופיו הכל כך מיוחד של עוזי, אשר אליו נתגעגעים רבים: ״ומתוך תוכי, לקחתי את כוחי, ויצאתי כדי לתת מבלי לקחת״

 

בחזרה לראש העמוד >>